-- "לא! לא אבא, אני לא יכול להכין את שעורי הבית"— אמר ברונו כשהתבונן בקלפים של הדינוזאורים שלו, ורצה לדעת למה הולורסירפטור נקרא כך, בשהא לא היה הדינוזאור המהיר ביותר בתקופתו.
-- למה אינך יכול להכין את שעורי הבית ברונו?
-- "כי המורה מבקשת שנפתור עשרים תרגילים וזה בלתי אפשרי"— ענה ברונו כשבידו קופסת עפרונות צבעוניים, ותכנן לצייר דינוזאור ושמו "ארגנטינו סאורוס" שניזון מעלים בראש העץ.
-- "אני לא מבין ילד, מדוע אינך יכול לפתור עשרים תרגילים?" שאל האב.
-- למה!? כי לפני שאני פותר עשרים תרגילים, אני צריך לפתור תשעה עשר תרגילים, ולפני תשעה עשר תרגילים, אני צריך לפתור שמונה עשר תרגילים, ולפני כן שבעה עשר, וכן הלאה.
-- "אם תתחיל מהתרגיל הראשון?" התקשה האב להבין.
-- גם את זה, אבא, אני לא יכול, זה בלתי אפשרי.
-- איך לא!? למה זה בלתי אפשרי?
--" לא, זה בלתי אפשרי, כי לפני פתירת התרגילים, אני צריך להעתיק אותם למחברת," אמר ברונו, והמשיך לצייר את הדינוזאור הכסוף.
-- טוב עכשיו העתק את התרגילים למחברת.
-- זה באלאגן אבא!!
-- באלאגן??
-- כן, כי לפני העתקת הרגילים, אני צריך לקחת את העפרון והמחברת.
-- אתה לא יכול לבצע את הפעולות הללו?
האב המשיך להשתעשע עם התירוצים שהמציא בנו, ברונו. ביתיים המשיך ברונו לשחק בקלפים בחדרו וחיפש דרך לצאת לגינה ולשחק בכדור.
על פי רוב, האב איבד את סבלנותו מהתירוצים שהמציא בנו וכעס עליו, אך הפעם הבין שבנו נוקט באסטרטגיה מעניינת, והשקיע מאמץ כדי להמשיך את השיחה מבלי לנזוף בו.
-- בנוסף, אבא, אני לא יכול לאחוז את העפרון, זה לא קל, אני קודם צריך למצוא את העפרון.
-- העפרון חייב להיות בקלמר שבילקוטך.
-- בודאי, מה אתה חושב שאשאיר במקום אחר?
-- אז...?
-- זהו שאני לא יודע היכן הילקוט, קודם צריך למצוא אותו, אתה מבין אבא??
האב חשב כמה שניות ואמר: יש לי רעיון נפלא!
-- "מה...מה הרעיון?" שאל ברונו בהתלהבות רבה ועיניו נאורו.
-- אם נשחק כדורגל עכשיו תכין את שיעורי הבית לאחר המשחק?
-- כן, כן, קדימה אכין אחר כך את השיעורים. בוא נשחק עכשיו כדורגל.
-- "אבל, מצטער, אנחנו לא יכולים לשחק עכשיו כדורגל."
אמר האב בחיוך שובב.
-- "למה?" שאל הילד, ופקח את עיניו כשהוא מופתע.
-- כי כדי לשחק כדורגל, חייבים למצוא קודם את הכדור, אמר האב, ולפני שמוציאים את הכדור צריכים לחפש אותו, ולפני כל אלה צריכים לנעול נעלי ספורט, ולפני.....
-- אל תדאג אבא, קטע ברונו את אביו, הכדור נמצא כבר בגינה והוא מחכה לנו, וחוץ מזה: אני מרשה לך לשחק כדורגל בכפכפים.
-- בודאי! כי אתה רוצה לנצח אותי...
-- לא אבא, אתה משחק טוב אפילו כשאתה יחף...
-- כך אתה חושב?
הם רצו לגינה. ברונו בעט ראשון וכבש שער.
-- "גווווול!" צעק ברונו
האב הבקיע שער שוויון מהיר וכרגע התוצאה אחת – אחת.
הם המשיכו לשחק. השערים היו יפיפיים, היו גם הצלות גדולות.
התוצאה השתנתה לעשר- תשע לטובת ברונו.
בדקה האחרונה במשחק, האב הניח את הכדור על הקרקע, בעט בעיטה חזקה שהעיפה את הכדור מאחורי הגדר, זנון, הכלב של השכן תפס את הכדור.
-- "וכעת?" שאל ברונו.
--אתה ניצחת אותי ברונו, וכעת נכין שיעורי בית.
-- בסדר אבא, נכין את שיעורי הבית, למרות שעדיין יש בעיה קטנה...
-- מהי הבעיה הקטנה?
-- הבעיה שאינני יודע היכן הילקוט. קודם צריך למצוא אותו.....
Muy bueno
Gracias, Patricia! Saludos, Darío